קסם חלק 6

הלוקרים היו מאורכים וצרים, והיו מסודרים בשורות לפי הסדר.

לא היה קשה למצוא את מספר הלוקר, משום שהוא היה בצבע וורוד בוהק.

אריאל התעלמה מהדחף שלה להיכנס ללוקר לשארית היום והביטה בדף.

"לוקר 93 5933 *Μην ξεχάσετε να μπείτε στην τάξη 3 στις αρχές της ημέρας"

היא פתחה את הלוקר והוציאה מהתיק חפצים שלא הייתם מדמיינים שמישהו ישים בתיק

והניחה על המדף תוך כדי שהיא ממלמלת לעצמה ואחיה בוהה בה בתדהמה;

"סכין יפנית, פטיש, מצית, הביוגרפיה של ליאונרדו דה וינצ'י-"

"זה שלי!" אמר בן. אריאל התעלמה ממנו והמשיכה;

" מברג, ברגים, מסמרים, סולם מתקפל, מחברות הלימוד של סבא-"

"למה את צריכה את כל הדברים האלה?"הוא שאל. " זה מוזר, אפילו בשבילך!"

"אל תדאג, אני אשתמש בהם מתי שהוא." היא סיימה את הרשימה שהוציאה את החפצים האחרונים-

" משקפת, משקפיי ים, ספרי פנטזייה ברוסית, ברומנית וביוונית, ***Și într-adevăr secret"

היא סגרה את הרוכסן של התיק, החזיקה אותו בידה ונעלה את הלוקר.

" עכשיו נלך לכיתה-" היא פנתה אל אחיה.

" או שאלך לבד. גם זה בסדר"

ב12:00 בצהריים בדיוק נערכו האודישנים לנבחרות הספורט ואריאל הייתה נחושה להתקבל

לפחות לאחת. באותו זמן, בן עבר את המבחן לכיתת המחוננים בהסטורייה מבחינה גיאוגרפית, תרבותית, וכלכלית. אף אחד לא ציפה למה שקרה באותו יום.

"היי" ניגשה אליהם נערה כבת 14. " אני ג'ייסון, הקפטנית של נבחרת השחייה, הכדורסל, והפוטבול"

אריאל הביטה עליה במבט מעריץ והתבוננה בה לאורך כל ההסבר. כמובן שהיא גם הקשיבה, בערך.....

אבל היא פשוט לא יכלה שלא לחשב על שערה הבלונדיני הקצוץ, על עורה הערמוני, על מבטה הקשוח

וזה שהיא גם בנבחרת השחייה, וגם ב- "הי, את!" קראה ג'ייסון.

" רוצה להתחיל?" אריאל התבוננה. אז היא תתחיל באודישן לנבחרת השחייה.

גם אם היא לא תתקבל, עדיין היא תעשה כיף. לא? האמת שלא היא באה לנצח ב-משחקי כדור.

לא בשחייה! אבל היא תנסה.

" למקומות, היכון, הכן, צא!!" שתיהן קפצו והחלו לשחו במלוא המהירות.

אריאל צללה לקרקעית הברכה וניסתה להמשיך להישאר ולשחות.

היא לא יכלה לסבול את זה יותר ז היא עלתה והמשיכה לשחות.

לפתע, היא הרגישה שהמיים מתחממים. אך אריאל המשיכה. היא לא תפסיד!

היא עצרה. המיים העלו אדים ונראה היה שיש עשן........

היא שמעה את ג'ייסון צועקת לה לצאת. היא יצאה מהבריכה והסתכלה.

הבריכה עלתה באש, ואריאל הייה אחראית לכך.

גלאי העשן החל צפצף ומים החלו לרדת מהתיקרה.

קופסת גפרורים ריקה צפה בבריכה הבוערת.

" יכול להיות שמישהו אחר הביא לפה גפרורים?"

" למנהל, מייד! קרא המאמן."

" למה הבאת גפרורים לאודישנים?" שאל המנהל.

" Nu-ți datorez explicații, cap de varză !!! Și dacă da, vor fi în limba greacă!****"

"אני מבקש שתדברי באנגלית בבקשה"

"Νόμιζα ότι μπορεί να υπάρξει διακοπή ρεύματος, εντάξει, μάγκα; Απλά κλείστε το!**"

לצערה, המנהל לא ידע יוונית. והיא לא רצתה לדבר באנגלית.כי מה לעשות, זה לא נוח.

לכן היא קיבלה ריתוק לשלוש חודשים.

והיא לא יכלה להיבחן לעוד אודישנים, מבחן שיבוץ הכיתות היה לאחר מכן,

והיו חייבים לעשות אותו כדי שישימו אותה בכיתה ברמה שלה.

היא התלבשה והלכה לעבר כיתת האם. בן כבר ישב שם, עם שמיכה עבה שהמורה נתנה לו.

אריאל כבר הייתה רגילה לאנשים כאלה. לאחיה יש עור בהיר ממש, עם גוון כחול בהיר כך הוא נראה כאילו הוא חטף מכת קור. והיא בדיוק ההפך. לא שיש לה עור כהה, יש לה אור מעט אדמדם.

היא הביטה בבן, שניסה להסביר למורה שההורים שלו לא שלחו אותו לבית הספר עם שפעת חמורה, אלא שככה הוא נראה תמיד. דבר שלא שיפר את מצבו. מבטיהם נפגשו לרגע.

לבסוף המורה עזבה אותו לחופשי והתחילה לסביר על סדר השעות.

אריאל לא הקשיבה; כל מה ששבה עליו הוא האודישנים, והריתוק שיהיה היום.

וההורים יכעסו עליה אבל בעיקר יהיו מבולבלים.

המורה חילקה את המבחן והיא התחילה לכתוב.