הזכרונות האבודים 3

הם הביטו לעבר שרשרת פלדה עצומה.

היא הייתה מחוברת לקרקע וסופה לא נגלה לעין.

"זו הדרך לארמונו." מיי אמרה."אתה זוכר את התוכנית,קיוונטר?"

"האמת,"הודה הדרקון במבוכה, " אני לא יודע מה את עושה ולמה."הוא ענה.

מיי ניסתה שלא להתרגז עליו. הם מסתובבים יחד כבר חודשים ספורים והוא... האמת שהיא לא אמרה לו למה היא עושה את כל זה. בעצם, למה היא עושה את כל זה?

"קודם כל," היא הסבירה"זה התחיל כששנינו היינו צעירים. מתלמדים וחקרנו את הישויות שעל כדור הארץ.

לפני כשנה:

"בני האדם חושבים שיש להם את היכולות העדינות של הקסם, אך אם הם ימשיכו עוד הם יגלו איך לחבר את כל הממדים!"קרא טראטס בזעם. " צריך להשמיד אותם! את כולם!!!"

"הירגע טראטס" קרא פרידום." מלחמה לא תעזור. לכן כל פעם שהם נזכרים בנשק הזה מוחקים אותו מזכרונם."

"אבל כל זה נמשך כבר אלפי שנים, למה לא-"

"זה לא אני, אלה החוקים. אתה רוצה להיות מושמד?"

"לא," טראטס ענה "אבל-"

פרידום לא עצר והמשיך לדבר

"אז כדאי שתבין מה ההשלכות של כל זה! " הטון שלו התקשח "הנשק החזק ביותר! כל היקום! הממדים יתאחדו כאחד!"

"אם רק תרשו לי לומר משהו-" מיי שאלה בביישנות.

"לא!!" קראו שניהם.

"אם רק תרשה לי ללוות את דרכך החוצה"אמר טראטס לפרידום כשחיוך ערמומי משוך על פניו

הם צעדו יחד כש.... מיי ניסתה להזהיר אותו אך הסכין המוזהבת חדרה דרך עורקיו ושיספה את גרונו.

דמו היה לבן כפנינה.

"טראטס...." מיי הייתה המומה.

הם היו חברים כבר שנים והיא בטחה בו כמו שלא בטחה באיש.

"זה... אתה הרגע רצחת את סבא שלי."היא הרגישה את הכעס זורם בדמה

"מישהו היה צריך לעשות משהו"הוא השליך לעברה צווארה גרזן מושחז וחד.

היא אחזה בו בשתי ידיה וצעדה לעברו " שלא תעז-"

דמו של פרידום בהק ועטף את שניהם בקרום זהוב.

היא אחזה בגרזן והכתה בו בכל כוחה. הוא חצה את גרונו שמייד התאחה.

"אני בן אלמוות!" קרא טראטס בצחוק מטורף ונעלם בין הרף.

"מיי את בסדר?" קיוונטר שאל.

"כן, בטח למה שאלת דבר כזה?"

"כי בהית למעלה כבר שלוש שעות"הוא ענה לה.

"נטפס?"הוא שאל אותה

"נטפס"