הזיכרונות האבודים

ביקום מרוחק , עמוק מכל מקום שקיים על פני האדמה , חבוי בין פלנטות הקריסטל , שוכנת קבוצת איים

עצומים בגודלם .

הדבר היחיד שמונע מהם מלהתפזר בחלל הקוסמי הוא מספר שרשראות מתכת כבדות ,הבוהקות כמו אבני אודם לאור הירח האנרגטי.

ובאותו מקום , לא זקוקים למדרגות כדי לנוע ממקום למקום ,משום שיש להם - כנפיים .

לכל אחד ,

מהאלפים הגבוהים ושדופי הפנים , עד לשדונים הקטנטנים .

מכנפי דרקון סגולות - עד ל`טיפות ` זעירות אשר בוהקות בכל משב רוח מזדמן.

פרק 1

הקדמה

חלום בלהות 🐉

מיי פקחה את עיניה , והופתעה למראה שהתחולל סביבה . למעשה , היא לא ראתה דבר !

היא כבר לא הייתה במיטתה הנעימה , והבטוחה .... מיי רעדה , הקור כאן בלתי יתואר . תוך כדי נסיון למצוא פתרון לבעיה בה

היא שרויה , צעקה את אותו דבר שוב , ושוב " יש פה מישהו ? הצילו ! הצילו ! הצילו - " לפתע , אור בוהק נדלק בקצה החדר , דלק , וכבה . שוב , ושוב . ומיי החליטה את ההחלטה הפזיזה ביותר שעמדה לבצע אי פעם -

היא צעדה בעקבות האור , צעד אחרי צעד . כעש לנורה , נמשכה אט , אט . ועברה דרכו .

💀💀

ביער רחב ידיים , ניצבה דמות בעלת שיער שחור משחור , ובידה חרב , הזהרה באור כחלחל .

" מה התוצאות , קיוונטר ? " פנתה אל דרקון אדום , שלו היו עיניים זהובות , ומבט קשוח ביותר .

" שום דבר לביינתיים , מיי "

" עברו כבר שנתיים מאז שהתחלנו לחפש את הארינסטרקוק ,ואין לנו שמץ של מושג איך נמשיך לעשות את זה ברגל שבורה- " היא סימנה ברגלה הפצועה " עם דלקת בעין - " החוותה על עינו " ובלי מידע מה אנחנו אמורים לעשות ! " היא לא הרגישה כעס כזה אף פעם בחייה הקצרים .

הכל הייה טוב , אך כשנלכדה בשאול הנצחי , הוא מת . חברה הטוב ביותר , דרגון , מת .

אחיה ,קרוב משפחתה היחידה שנותר בחיים , מת .

הוא כמובן , לא מת ; אך ככה זה נחשב מבחינתה . הוא בגד בה , ובקיוונטר . הוא כבר לא אח שלה יותר .

קרובי משפחה לא בוגדים בקרובי משפחה ; אף אחד לא בוגד במיי ונשאר בוגד כדי לספר על כך ,

חוץ מהעובדה שאף אדם לא בגד בה לפני - אם לא מחשיבים את טראטס , אך הוא תמיד היה נבזי זה היה רק עניין של זמן עד שיצטרף לארינסטארקן - הסייבורגר היחיד שמשולב עם אנרגיה קוונטית על קוסמית .